החיים שלך הם מסע מרתק שכולו הגשמה עצמית. את לעולם לא מפסיקה לגדול. כל צעד שאת עושה הוא עוד צעד בדרך לשם. כל אירוע הוא הזדמנות במסווה של קושי. הזדמנות למה?
הזדמנות לגדול!.
בשנייה שאת מצליחה לראות את 2 השכבות באירוע עצמו, את הרובד הגלוי- הקושי, ואת הרובד הסמוי- ההזדמנות, אז, את יודעת להרוויח מהקושי את ההזדמנות שחבויה בו.
זה קורה רק לחלק קטן מאיתנו. הרוב מחמיצים את ההזדמנות. למה?
כי הם נתקעים בקושי, מאמינים שקשה להם, מרגישים שהם לא יכולים, או לא עכשיו או לא בכלל… וכך, הקושי נשאר, וההזדמנות הולכת למישהו אחר.
זה הדפוס שלנו. הטייס האוטומאטי שמוטבע בנו. אם גדלנו בבית קשה בו חינכו אותנו להאמין (בלי כוונה רעה) שהחיים – קשים, שהזדמנויות – יש רק לעשירים ולמקושרים, ושצריך לקבל את מה שקורה בלי להילחם ובדרך גם להשקיע בכל מי שמתלונן שהוא מסכן, אז זה בדיוק מה שנעשה (ממש בלי כוונה).
ואם גדלנו בבית אחר, בו המסר המרכזי היה 'מגיע לך רק טוב', ואת המחסור חינכו אותנו להזיז לאחור, אז, נמצא עצמנו מתחברים לאנשים חזקים ועוצמתיים, נחווה אירועים משמחים, מעצימים ומאפשרים, נדע לזהות את הטוב בכל רע, ולהפוך כמעט כל "אסון" לששון.
אז מה, הכול נקבע בחינוך שספגנו בלי מודעות בילדות ואין לנו אפשרות לשנות את המשמעות? לא! ממש לא!
יש לנו אפשרות מדהימה, לשנות בכל רגע את התוצאה, וליצור תוצאות משופרות שיקדמו אותנו עוד שלב בנתיב הגשמה עצמית. אלא מה? היא כרוכה באימוץ 3 דברים במצטבר:
מודעות מעשית
מוכנות מעשית
שיפור מעשי
מ.מ.ש- זה סוד ההצלחה של מי שיודעים להפוך כול קושי להזדמנות בדרך להשגת הגשמה עצמית. לשם התחלה אנחנו חייבים מודעות,
"לא גילית לי שום דבר חדש שלא ידעתי קודם…!" נשמע מוכר? ברור! כי אמרו לכם ואמרתם לאחרים את המשפט הזה עשרות פעמים.
בכל פעם שנאלצתם להתמודד עם קושי והיססתם, הייתה נשמה טובה ששחררה לעברכם את המשפט הזה. אבל אתם, הייתם עסוקים בקושי, ולא יכולתם להכיל את ההזדמנות. זה בדיוק ההבדל בין מודעות תיאורטית- שיודעת את המידע לבין מודעות מעשית- שמסוגלת להפוך אותו לפעולה. ורובנו אוחזים בגאווה רק בחלק התיאורטי של המודעות ולכן מחמיצים את ההזדמנות.
אבל, מודעות לכשעצמה, תיאורטית וגם מעשית, אינה ערובה להפיכת קושי להצלחה, היא רק נקודת ההתחלה, מאפשרת זינוק קל בעליה שנראית תלולה ומהווה משהו כמו 10% גג בתמהיל ההצלחה. השאר שמורים לשני המרכיבים האחרים- למוכנות ולשיפור.
"ואם יש לי מודעות מעשית, אבל עדיין אני לא יכולה לזוז אפילו צעד אחד קטן קדימה?, זה אומר שאני לא מוכנה?" "בסדר, אני אעשה את זה, אבל לא עכשיו.. אחר כך… כשיגיע הרגע הנכון…" זה נשק יום הדין של אנשים שיודעים מעשית מה הם צריכים לעשות, אבל חסרים את הכוח להפוך את הידיעה לפעולה.
לא זז עכשיו? גם נשאבת עמוק לתוך הקושי, וגם החמצת את ההזדמנות, והיא עברה למישהו אחר. "איך לא הבנתי את זה קודם?… איך לא ראיתי את זה?… למה קידמו/ הקפיצו אותו? , בכלל לא מגיע לו…" אלו המשפטים שאומרים האנשים שידעו מה לעשות אבל לא יכלו.
שירה, מנהלת בארגון ביקשה מהבוסית קידום שבועיים לפני פסח. נכון להיום 2.5.15 עדיין לא קיבלה תשובה.
התעלמות מכוונת של הבוסית? חוסר זמן? זלזול? ובכן, זה ממש לא משנה, השאלה היא מה רמת המוכנות של שירה לגשת לבוסית ולברר באופן ישיר מדוע לא זיכתה אותה בתשובה למרות שמיום הגשת הבקשה ועד לרגע זה עברו כמעט חודשיים…
דניאל, מנהל צוות בחברה עסקית גילה שמנהלים חדשים, צעירים בגיל ובתפקיד שמנהלים צוותים אחרים בחברה מקבלים שכר ותגמולים גבוהים בהרבה משלו. בעוד דניאל נחשב מנהל צוות מצטיין שכרו עומד על 11,000 ברוטו ושכר המתחרים החדשים מתחיל מ- 18,000 ברוטו.
עכשיו, יש לדניאל מודעות, אבל מאחר ועברו למעלה מ- 4 חודשים מאז גילה את הפערים והוא לא עשה דבר, אפשר בקלות להבין שמדובר במודעות תיאורטית ושדניאל לא מוכן למעבר. "מה יהיה אם יגידו לי שזה מה שיש…?" "ומה אם…" דניאל אינו בשל להפיכת המידע לפעולה. וסביר להניח, שגם בחודש מאי הקרוב,דניאל יקבל 11,000 ₪ והמתחרים הרבה יותר.
כל הקשיים שנכנסו לחיינו – שכר נמוך מידי, קידום שלא מגיע, אחריות בלי סמכות, תקשורת מרעילה, ביקורת קטלנית, דרישות בלתי פוסקות, ועוד ועוד ועוד… הם קשיים ללא צל של ספק, הם מקשה, הם מאיימים, והם מטרידים, אך, אם נצליח לגייס את 3 המרכיבים המצויים בנו- מודעות, מוכנות ורצון לשיפור, ונוודא שהם מעשיים תכל'ס ולא רק תיאוריות יפות על הנייר, או אז נגלה, שבאמת כמו שאומרים כל המורים הגדולים, וכפי שאמר איינשטיין אלברט לפני כך וכך הרבה שנים- "מאחורי כל קושי יש הזדמנות" וכדי להשיג הגשמה עצמית אנחנו רק צריכים להבין את המשמעות העמוקה של האירועים אליהם "נקלענו" בחיים, ואז להפוך אותם להזדמנויות מופלאות.
