[gap height="20"]
"את מקצרת לי את החיים" הייתה אימא שלי אומרת לי
כמעט בכל משפט עשירי.
היא אהבה להתלונן, ואני אהבתי לתת פתרונות…הייתי מקשיבה לה דקה
ואז מציעה פיתרון קצר ויעיל ולעיתים יותר מאחד.
חשבתי, שאני עוזרת לה… 
חשבתי, שהיא מעריכה את העזרה שלי…
חשבתי, שתשמח לראות את האור בקצה המנהרה…
אז זהו, שלא!
כל קיצור דרך שהצעתי לה
אילץ אותה להפסיק להתלונן
ואז כבר לא יכלה להיות קרבן והייתה חייבת
להתחיל לעשות משהו חדש שהיה מוציא אותה מהבוץ.
אבל, היא אהבה (ועדיין אוהבת) להיות בבוץ.
שם, עמוק בפנים, חמים, נעים ובטוח לה.
[gap height="10"]
בכל פעם שאמרה לי "את מקצרת לי את החיים"
בעצם רצה לומר- "תעזבי אותי בשקט…"
ואם הייתה לה מודעות גדולה יותר
בטח הייתה אומרת לי-
"טוב לי בביצה, תני לי לקטר ותתעסקי בשלך…".
אבל היא לא אמרה את זה,
ואני אז, לא הבנתי את זה.
הייתי ילדה, אחר כך נערה.
ולא היה אף אחד בסביבה שיכול היה לספק הסבר לי או לה.
[gap height="10"]
[icon icon="quote-right" color="" size=" l (Choose one only)"]וואא… את לא יכולה לתאר לעצמך
איך קיצרת לי את ה…[icon icon="quote-left" color="" size=", l (Choose one only)"]
אני מביטה בו, קצת חוששת, מרימה גבה,
"את החיים?" אני שואלת בחיוך…
"השתגעת? מה פתאום?!
קיצרת לי את הדרך!
אולי בעצם נתת לי חיים,
כי לפני כן, גם אני וגם העסק איבדנו כיוון"
הוא אומר לי.
[gap height="10"]
כמעט 2 עשורים כילדה ונערה
שמעתי מאימי את המשפט
שהתחיל ב- "את מקצרת לי את ה…"
[gap height="10"]
כמעט 3 עשורים אני שומעת מאנשים (לקוחות)
[icon icon="quote-right" color="" size=" l (Choose one only)"]שירית, את (מלאך, קוסמת, אלופה,
עילוי, מפריצה) קיצרת לי את ה…[icon icon="quote-left" color="" size=" l (Choose one only)"]
ובכל פעם, רגע לפני שהאדם מולי
משלים את המשפט שתכנן לומר,
אני שומעת את קולה של האישה
שלטוב ולרע, הכי השפיעה על חיי.
אחרי 3 עשורים העזתי…
יושבת במשרדי חברת מיתוג
והמשפט "קיצורי דרך להצלחה" חוזר
פעם אחר פעם אחר פעם אחר פעם.
כל משוב, כל סקר, כל קבוצת מיקוד של לקוחות
מבלי להכיר אחד את השני,
אומרים את אותן מילים- "את מקצרת את ה…"
אנשים כמו נחשולים,
מסתובבים שוב ושוב סביב עצמם,
ותוך כדי תופסים תאוצה ומתגברים,
ומתבגרים, בעיקר מתחזקים ומבינים.
כול אחד במסלולו נע קדימה, לעבר הרגע האחד,
בו אתה בטוח בעצמך, מספיק כדי לחזור לנקודת ההתחלה.
אתה יודע ששם נמצאים החומרים הטהורים
שם מוטמנים היהלומים הגולמיים הכי יקרים
והם ואתה מחכים לנס.
וברגע אחד מסוים הנס מתחולל.
אז, הכול נהיה בהיר,
אז, נהיה סדר.
כך בפסח- פעם בשנה.
כך בחיים- כל השנה.
ביום ההוא של הסדר הפרטי שלי,
מה שהרגיש רוב החיים ממש לא בסדר, הפך לדבר הכי טוב.
קם 'הדפקט' והכריז על עצמו 'אפקט'.
הלכה תחושת ה 'אוי' ופינתה מקומה ל- WOW גדול!
השבוע ביקרתי את אימא שלי.
הראיתי לה הצעה שהכנתי שלא ממש עניינה אותה.
"קיצורי דרך להצלחה" זה הסיסמא שלך? שאלה, "כן" עניתי לה.
ומה אתם חושבים שהיא אמרה?
[gap height="10"]
[icon icon="quote-right" color="" size=" l (Choose one only)"]ברור, תמיד היית כזאת, אף פעם לא הבנתי למה
לקח לך כל כך הרבה זמן להבין את זה?…[icon icon="quote-left" color="" size=" l(Choose one only)"]
[icon icon="check" color="" size=" xxl (Choose one only)"]ההמלצה שלי לקראת הפסח הממשמש ובא:
אל תחכו יותר מידי, בעצם, אל תחכו בכלל, כל רגע שעובר הוא רגע אחד יותר מידי.
החומרים הטהורים נמצאים בידיכם והם רק מחכים לרגע בו תוכלו לעשות בהם סדר.
תעשו סדר- ויהיה הכי בסדר.
חג שמח.
